<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קכ"ה — תשובת הרב הלוי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ועל המשומד שהקדיש מה שנפל לו לירושה בעת הגזירה ונשתמד מיד. אמת דיש כח ביד ב"ד לאבד זכות המשומד וירושתו כיון שלא שב מיד כשעבר הזעם. אבל מה שהקהל אומר שבשעה שקידש אביו השם אכתי לא נשתמד [הבן] וירש. כיון דהשתא הוי משומד על הקהל להביא ראייה שהוא כדבריהם. כדאמר פ' מי שמת [ב"ב קנ"ג ע"ב], הוא אומר שכיב מרע הייתי, והם אומרים בריא היית, אם בריא הוא עליו להביא ראייה ששכיב מרע הי' וכו'. קיימא לן כר' נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. ואפילו מתנתו אינה מתנה באותה ירושה שאינה שלו, כ"ש דאין הקדשו הקדש. דאפילו נתן לצדקה דבר הידוע שהוא שלו, אין לקבל הימנו. דאע"ג דמשמע סוף פ"ק דערכין [ו' ע"ב] גבי שעיזרק טייעא דמקבלין מן הגוים מנורות ושאר דברים לבית הכנסת, הני מילי גוי דמקבלין נמי קרבן ממנו, כדאמ' [מנחות ע"ג ע"ב] איש איש לרבות גוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אבל משומד לע"ז ומחלל שבתות בפרהסיה, דאין מקבלין ממנו קרבן [עירובין ס"ט ע"ב], ה"ה דאין מקבלין ממנו לא צדקה ולא הקדש. והא דאמר פ"ק דחולין [ה' ע"א] מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, היינו משומד לדבר אחד כדמשמע התם, ותו לא מידי. שארי הרב הלוי.
